הטיפול בפרט

פסיכופדגוגיה-יחסי מורה תלמיד

מערכות היחסים בין ילדים למבוגרים, הורים ומורים כאחד, מהוות ערוץ מרכזי באמצעותו מקבלים הילדים משאבים רגשיים המקדמים את התפתחותם, ומשמשות כמנוע המפעיל צמיחה וגדילה.

בקשר מורה-תלמיד בולטים שני מרכיבים בסיסיים: האחד, דידקטי במהותו, הכרוך בתהליך ההוראה-הלמידה, והאחר, פסיכולוגי במהותו, הבא לידי ביטוי בקשר הבין-אישי המתפתח ביניהם, מקצתו במודע ומקצתו שלא במודע .

מרכיב ההוראה-למידה הוא מובנה, פורמאלי וברור למדי: התפקידים של המורה והתלמיד מוגדרים והציפיות ברורות ומוסכמות על הכול , דהיינו הרחבת הידע של התלמיד. התהליך הבין-אישי מובנה הרבה פחות מאשר תהליך ההוראה-למידה, הגדרתו מעורפלת, והוא כרוך במתן תשומת לב מיוחדת לתלמיד זה או אחר, על פי הנסיבות והצרכים האישיים הייחודיים לכל תלמיד. תהליך בין-אישי מתפתח מעצם טבעו של המפגש המתמשך והאינטנסיבי בין שני השותפים בחוויה החינוכית. המורה וגם התלמיד מביאים אתם למפגש המשותף את תכונותיהם האישיות, ציפיות, מחשבות, קשיים ורקע קודם של קשרים בין מורה לתלמיד.

השנה, אנחנו ממשיכים במסע הפסיכו-פדגוגי אותו התחלנו בשנת הלימודים הקודמת ואשר כולל היכרות עם התפיסה הפסיכו-פדגוגית, והקניית כלים פרקטיים לעבודה יומיומית בביה"ס.

התפיסה הפסיכו-פדגוגית מתייחסת לתהליכים מקבילים שמתקיימים בכיתה, פדגוגיים ורגשיים, ועוסקת בשאלה: איך לחבר את התלמיד אל המידע? איך לפתח בקרבו תהליכי חשיבה שיאפשרו לו לימוד מיטבי, הפנמה ויכולת שליפה של הידע הרב המובא אל פיתחו?

הפסיכו-פדגוגיה מנסה לברר מהו הדבק שהופך מידע לידע מופנם, פנימי, כזה שהוא חלק מתוך הווייתו של התלמיד, ולפיכך הוא יכול לשלוף אותו במבחן ובעיקר לחיות ולהתחנך לאורו…

התשובה הנוכחית מתייחסת למשולש היחסים בין המורה-התלמיד-חומר הלימוד, כשהדגש הוא על מערכות יחסים. הדבר שמוליך ידע, קושר ומדביק ידע בין אנשים, והופך את הידע למידע, קשור במערכת היחסים המתקיימת במשולש הנ"ל. לקשר הזה שבין המורה לתלמיד ישנה משמעות מרחיקת לכת  עבור שני העולמות. למורה יש מקום משמעותי בעולמו של התלמיד, הוא יכול להשפיע עליו, על המוטיבציה שלו להתפתחות ועל דרכו המקצועית והאישית, דרך הקשר הנרקם ביניהם.